פעם פעם חלמת על הזמן הזה שיהיו לך ילדים..שתהיה לך משפחה..
דמיינת איך אתם נהנים מהזמן שלכם ביחד..הילדים מתרוצצים להם בכיף בגינה
ואת יושבת לך ושותה את הקפה בנחת..אוטופיה.

והנה היום…יש לך ילדים, משפחה, כבר הספקת דבר או שניים בחיים שלך,
אבל משום מה, חיי המשפחה שלך לא מרגישים חלומיים במיוחד…
האוטופיה שדמיינת נשארה איפשהו שם- בדמיונות.

במקום לגדל את הילדים בנחת ולחיות את חיי המשפחה שלך
בהרמוניה ובאושר צרוף כמו שדמיינת שתעשי,
את מוצאת את עצמך רוב היום רצה ממקום למקום-
מהבית לעבודה, מהעבודה לבית, כביסות, מקלחות, בישולים ..
וכל מה שאת רוצה זה כמה דקות של שקט לעצמך.
שהילדים יירדמו ותוכלי "לקרוס" לתוך הספה ולתת למוח שלך קצת מנוחה ו"נטפליקס".

והאמת היא, שאת כבר די רגילה לחיות ככה.
זה אפילו נראה קצת נורמלי, כי כולם סביבך חווים את אותו הדבר.
נראה שכולם, בדיוק כמוך, מסיימים את היום שלהם עם הלשון בחוץ,
ובאיזשהו מקום כבר השלמת עם המציאות הזו – כי "ככה זה בשנים של גידול הילדים".

ואת יודעת מה? זה יכול להיות נכון

אבל זה גם ממש יכול להיות אחרת